מבנה המוח האנושי משקף את ההיסטוריה האבולוציונית שלו.המוח הקדום שולט בהתנהגויות האנושיות הפרימיטיביות יותר,וקליפת המוח החדשה-הניאו קורטקס,היא מקום החשיבה והרגשות המורכבים.

המוח הנמוך, זה הפועל על פי אינסטינקטים, ניהל את חייהם של בני- האדם במשך מיליוני שנים והוא עדיין שולט בחיי רוב היצורים החיים. המיספרה ימנית, הקשורה למוח הנמוך שלנו אחראית לדמיון ולשאר תהליכים יצירתיים נמצאת פחות בשימוש בימינו,זאת מאחר ואנחנו מוצפים במידע מכל הכיוונים דבר המעודד אותנו להשתמש לרוב בהמיספרה שמאלית.

בעידן החדש בו אנו חיים המשימות המוטלות על המוח מורכבות יותר ויותר, כך גוברת הדרישה ממנו והלחץ שלו לעמוד בכל המטלות הללו הינו בלתי פוסק.

המיספרה שמאל היא האנטנה שלנו, הקולטת מידע מהסביבה. היא אלופה בייצור רעיונות, קריאה, חשיבה ותכנון, ונותנת מענה למטלות ומשימות מסובכות ביותר.

אך מאידך, לא חשוב עד כמה יהיה מוחנו חכם ובעל אינטליגנציה גבוהה, הוכח לא מכבר כי במידה וחלקיו השונים של מוחנו  אינם "מדברים" זה עם זה, אין הם יכולים לפעול היטב.

כאן בא לידי ביטוי במלואו המשפט:"השלם גדול מסך חלקיו" אך במצב של לחץ בלבול מתח או כאוס האם יוכלו שני חצאי המוח,השמאלי והימני לתקשר זה עם זה ללא הרף ולהיות משולבים ומסונכרנים בניהם?

התוצאות יושגו במידה ונהיה מודעים ליכולת שלנו להשתמש ולפעול בעזרת שני המוחות בו-זמנית.

כיצד ניתן לעשות זאת?
בכוחה של המודעות לחבר את החשיבה והחישה לכדי מציאות אחת שלמה,ולהביא אותנו למצב אופטימאלי של תגובה ופעולה. השלב הראשון הוא ההבנה והתפישה שיש לנו מערכת מוחית שקשורה קשר בלתי נפרד לגופינו. המוח הוא ה"מעבד השכלי" שיכול להחליט איזו סיטואציה מתאימה לאיזו המיספרה, ואילו הגוף הוא הכלי המכיל את כל התגובות והרגשות העולות בהקשר לאותה סיטואציה.

לדוגמא: אדם הנתון בלחץ מתמיד בגין תפקידו הניהולי במהלך פרויקט בעל חשיבות רבה, עובד שעות על גבי שעות, טרוד גם מחוץ לשעות העבודה, במוחו נוצרת הפרדה מוחלטת בין המיספרה שמאל לימין, והוא מנסה לפתור בעיות של זמן וביצוע בהסתמכו רק על המיספרת הלוגיקה וההיגיון שלו.

לאורך זמן ההשפעה מתחילה לבוא לידי ביטוי במתח מתמיד אשר מדיר שינה מעליו, הגוף אינו מצליח לתפקד כראוי, הוא מוצף בהורמונים שמופרשים בגין לחץ וסטרס כמו אדרנלין וקורטיזול המקשים עוד יותר על יכולתו הטבעית של הגוף להירגע ולהתאזן, ובמידה והמצב ממשיך ללא מתן מענה הולם לאורך זמן רב, חוסר הרמוניה זה עלול לשבש את המערכת החיסונית של האדם ולהוביל את הגוף למצב של מחלה..

בנקודה זו חשוב להבין כי תפקידה של ההמיספרה ימנית בשחרור הלחץ הינו מרבי! השלב השני הוא ביצוע פעילות כלשהי אשר תיצור קשר מחודש להמיספרה הימנית שלנו.

זה יכול להתבצע על ידי תנועה לא שגרתית שלרוב איננו משתמשים בה על מנת ליצור את התקשורת המיידית ובו זמנית להפתיע את המוח, להוציאו ממעגל הלחץ אותו לרוב הפך להרגל שלאורך זמן. אפשר לבצע תרגיל הליכה מוצלבת  כאשר מרפק ימין נוגע בברך שמאל ומרפק שמאל נוגע בברך ימין.ביצוע התרגיל מפעיל אזורים גדולים בשני צידי המוח בו- זמנית.

אופציה נוספת היא לחזור לפעולות פשוטות שאהבנו לעשות כילדים: לשיר, לרקוד, לרוץ, לשחות לשחק עם בעלי חיים ועוד…

מדוע זה עובד?

כשאנחנו מבצעים סוג של פעילות אנחנו מנתקים את עצמנו מהסיטואציה, מסיטים את מחשבותינו מן הערוץ הרגיל והצפוי שנוצר בגין המצב ומתחברים לגופנו.הפעילות מחדשת באופן אוטומטי את הפעלת שני המוחות. הפעלת שני המוחות, הנמוך והגבוה יוצרת מערכת של היזון חוזר- מהמוח לגוף ומהגוף למוח- וכך מתהווית מערכת בקרה פעילה וחיונית בכל מצב של לחץ או מתח או צורך להחליט החלטות בעלות חשיבות רבה.

אנרגיה של תנועה היא אנרגיה בריאה, היכן שאנרגיה תקועה התחושה היא תמיד בלתי נוחה.
"נפש בריאה בגוף בריא"- המילה באה משורש ב.ר.א כלומר אדם יכול להיות בריא במידה ומשהו אצלו משתנה ונברא מחדש.

מאחר והכול מתחיל בראש, הכוונה בתחילה היא למחשבותינו,התהווות של מודעות חדשה היא בריאה של תפישה אחרת שאפשר לחשוב אותה, עד שאנו רואים את האלטרנטיבה פשוטה ובהירה ואומרים לעצמנו "איך לא חשבתי על זה לפני כן?"…

חשיבות רבה לתנועה קיימת גם מהסיבה שכאשר מבצעים פעילות פיזית כלשהי לרוב מביאים לעבודה משותפת את שני צידי הגוף: ידיים, רגליים, עיניים, אוזניים, וגם את שני צידי המוח. במצב כזה הקשר להמיספרה ימין מתחדש ויש שיתוף פעולה בין הימין לשמאל. למעשה ככל שננוע יותר מחשבות ורעיונות חדשים שלא יכלו לבוא לידי ביטוי בזמן לחץ ומתח כי היו חסומים לחלוטין, ייווצרו בזכות שיתוף פעולה מחודש של שתי ההמיספרות .

ההבנה כי השלם גדול יותר מסך חלקיו,ממלאת ומעצימה אותנו בתחושה שאנו יכולים למנף ולהשתמש במוחנו כ- "כוח המחץ אנטי לחץ!"